פסק דין
בפניי תביעה לסעד הצהרתי לפיו החלטת האסיפה הכללית של הנתבעת, בית חנניה- מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה"), מיום 17.4.07 בטלה, ולמתן צו עשה לפיו האגודה תפעל תוך 30 יום לחלוקה דיפרנציאלית של יחידות ההשתתפות בתנובה, מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן: "תנובה"), אשר הוקצו באופן יחסי לאגודה, או של כספי הפדיון אשר התקבלו עבורן, על פי מרכיב השיווק והגבייה להון המניות כפי שבוצע לאורך השנים בהתאם לתרומת התובעים.
רקע עובדתי
1.חמשת התובעים חברים באגודה, שהתאגדה כדין בישראל בשנת 1947 בתחום משבצת המושב בית חנניה, המונה 64 נחלות חקלאיות, המוחזקות על ידי חברי האגודה.
2.בנובמבר 1999, במסגרת כינוס ועידת תנובה, התקבלה החלטה בדבר הקצאת יחידות השתתפות בתנובה בין האגודות השיתופיות החברות בתנובה, כפי שנצטברו לטובת האגודות השונות בשנים 1953-1992 (להלן: "התקופה הקובעת"). יש לציין, שיחידות ההשתתפות אינן כמניות רגילות, מאחר שמניות של אגודה שיתופית אינן סחירות. בהצעת הפשרה שהתקבלה במסגרת הוועידה (להלן: "החלטת ועידת תנובה"), נקבע שיחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות על פי שני מפתחות:
א.מפתח אחיד, לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות חולקו באופן שווה בין כל האגודות החברות בתנובה. לפי מפתח זה הוקצו לכל אגודה החברה בתנובה 9,608 יחידות השתתפות (להלן: "המפתח האחיד");
ב.מפתח יחסי, לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות על פי "הגביה להון מניות כפי שבוצעה במשך השנים", קרי, כל אגודה בהתאם להיקף שיווק התוצרת החקלאית לתנובה לאורך השנים (להלן: "המפתח היחסי").
3.על פי החלטת ועידת תנובה הוקצו לאגודה 17,481 יחידות השתתפות, מתוכן 9,068 יחידות על פי המפתח האחיד ו-8,413 יחידות על פי המפתח היחסי. ביום 6.3.07 הוחלט בוועידת תנובה למכור את תנובה לחברת "אייפקס", והאגודה נדרשה להודיע לתנובה עד ליום 19.4.07 אם היא מעוניינת למכור ולממש את יחידות ההשתתפות שהוקצו לה (נ/18). בעקבות זאת, כינס ועד האגודה את האסיפה הכללית של חברי האגודה, כדי שזו תכריע בין השאר כיצד לשייך את מניות תנובה לחברי האגודה.
4.ביום 17.4.07 החליטה האסיפה הכללית של האגודה פה אחד לשייך לחברי האגודה את היחידות שהוקצו לאגודה על פי המפתח היחסי, באופן שוויוני בין כל 64 חברי האגודה, בעלי הנחלות שהיו קיימות באותה עת (נספח 4 ל-ת/10). יום לאחר מכן שלחה האגודה לתנובה "הודעת מימוש", בה הודיעה שברצונה לממש את כל 17,481 יחידות ההשתתפות שבבעלותה (נספח 5 ל-ת/10).
5.כשלושה חודשים לאחר קבלת ההחלטה, ביום 26.7.07, פנה ועד האגודה, באמצעות מזכירת האגודה, גב' איילת דהרי (להלן: גב' דהרי) למזכיר תנובה, מר שמואל דולצ'ה, בבקשה לקבל פירוט שיווק התוצרת החקלאית שסופקה לתנובה באמצעות האגודה, לפי חלוקה ענפית (קטגוריות). במכתב צוין ש"במידה ותוכלו להפיק עבורנו את המסמך המפרט כמה כל ענף חקלאי "תרם" לכמות המניות בכל תקופה, נוכל לפתור מחלוקות שהתגלעו בנושא לאחרונה" (נ/30). תשובת מזכיר תנובה, במכתבו מאותו היום (נ/31), הייתה שאין בידי תנובה נתונים לביצוע החלוקה הענפית המבוקשת.
6.במכתבה מיום 7.8.07 פנתה גב' דהרי לתובע מס' 3, מר יצחק מורג (להלן: "התובע 3") והודיעה לו, לבקשתו, שלאחר בדיקה של רואה חשבון מטעם האגודה מול רואה חשבון מטעמה של ברית פיקוח, ישנה אפשרות לקבלת נתוני שיווק לתנובה לפי קטגוריות על ידי הכנת מדגם של חלוקה ענפית, אך הדבר כרוך בהוצאות שלא יפחתו מ-1800 דולר (נ/7).
7.ביום 9.9.07, כחמישה חודשים לאחר קבלת ההחלטה על ידי האסיפה הכללית של האגודה, ביקשו מספר מחברי האגודה, ביניהם התובעים 3-5, לעכב את חלוקת התמורה שהתקבלה ממניות תנובה, השנויה במחלוקת, כך לטענתם, עד למתן פסק דין בבג"צ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (טרם פורסם, 8.12.10) (להלן: בג"צ ניר בנים) (נספח 7 ל-ת/10).
8.בישיבת ועד מיום 8.10.07 החליט ועד האגודה, שבהתאם לתקנון האגודה, על מנת לשנות החלטה מחייבת של האגודה, כמו ההחלטה לחלק את כספי מניות תנובה באופן שווה בין הנחלות, נדרש כינוסה של האסיפה הכללית. דברים אלה הובאו לידיעת חברי האגודה במכתב מיום 9.10.07 (נספח 9 ל-ת/10). בהמשך לכך, ביום 27.1.08, כינסה האגודה אסיפה כללית נוספת, בה אושררה מחדש ההחלטה מיום 17.4.07, לפיה חלוקת הרווחים ממכירת מניותיה של האגודה בתנובה תיעשה באופן שוויוני (נספח 10 ל-ת/10).
9.בסופו של יום, חולקו הכספים לחברי האגודה בהתאם למפתח שנקבע בהחלטה- חלוקה שוויונית, כך שכל בעל נחלה קיבל סך מצטבר של 81,900 ₪.
ניהול ההליך עד כה
10.ביום 2.3.11 הגישו התובעים תביעה נגד האגודה ותנובה. כלפי האגודה התבקש סעד הצהרתי וצו עשה, שעניינם חלוקה דיפרנציאלית של יחידות ההשתתפות (סעיף 36 לכתב התביעה). בנוסף התבקש- הן כלפי האגודה והן כלפי תנובה- סעד של מתן חשבונות, לצורך איסוף מידע ונתונים על מנת לכמת את סכום התביעה הכספית, לפי הפירוט שבסעיף 37 לכתב התביעה.
11.ביום 17.5.11 הגישו התובעים "בקשה (מוסכמת) לתיקון כתב התביעה ולצירוף תובעים נוספים". כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 10.7.11, למרות שאין מדובר בבקשה מוסכמת, ושהיא הוגשה לאחר שכבר הוגשו כתבי הגנה, הרי בשל השלב המוקדם שבו נמצא בירור התביעה אתיר את התיקון המבוקש כנגד תשלום הוצאות לנתבעים. התובעים לא הגישו ראיות על תשלום ההוצאות עד למועד שנקבע בהחלטה, ועל כן נדחתה הבקשה לתיקון כתב התביעה והדיון נמשך לפי כתב התביעה המקורי.
12.בהסכמת הצדדים, אושר ביום 21.9.11 הסדר דיוני, לפיו התביעה נגד תנובה נמחקה ללא צו להוצאות. בהמשך לכך, ביום 9.12.11, הגישו התובעים בקשה למחיקת התביעה כולה, בטענה שהמסמכים המצויים בידיהם מאפשרים להם "לכמת ולחשב את חלקם מתוך כלל הכספים שהתקבלו בידי האגודה בגין פדיון מניות תנובה" (סעיף 5 לבקשה למחיקת התביעה).
13.בדיון שהתקיים ביום 14.12.11, הצהירו התובעים שהם חוזרים בהם מבקשתם למחוק את התביעה, וש"מה שניתן לקבל מהנתבעת התקבל... ונראה כי מיצינו את השלב למתן חשבונות" (עמ' 23 לפרוטוקול, שורה 8). לפיכך, בהחלטה מאותו היום נמחקה הבקשה למחיקת התביעה ונקבע שהסתיים השלב הראשון בתביעה למתן חשבונות ושניתן לדון בתביעה הכספית.
14.ביום 19.2.12 הגישו התובעים "כתב כימות סכום התביעה", במסגרתו עתרו לסעד כספי בסך של 1,095,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 12% לשנה מיום קבלת הכספים בשנת 2007 ועד לתשלום המלא בפועל.